מתוך הסידרה ”בקצב אחר”

האינטייק והברית הטיפולית

שני ילדים יכולים להגיע עם אותה אבחנה ולהזדקק לשתי דרכים שונות. כך האינטייק עוזר לי להכיר את הילד, ללמוד מההורים ולהתחיל לבנות אמון.

מאת סיגלית פרוחיפורסם 3 דקות קריאה

בקצרה

אינטייק טוב אינו רק איסוף מידע. הוא התחלה של מפה: מי הילד, איך הוא מבין ומעבד מידע, מה מציף אותו, מהן החוזקות שלו ואיזו דרך תאפשר לו להרגיש בטוח מספיק כדי לעבוד. במקביל מתחילות להיבנות שתי בריתות של אמון, עם הילד ועם הוריו.

שני ילדים יכולים להגיע לטיפול עם אותה אבחנה, אותה תלונה ואפילו אותה מטרה, ובכל זאת להזדקק לשתי דרכים שונות לגמרי.

זו הסיבה שבעיניי אינטייק טוב אינו רק איסוף מידע. זה המפגש שבו מתחילים להבין מה קשה, מי הילד או המתבגר שנמצא מולי ואיזו דרך תאפשר לו להרגיש בטוח מספיק כדי לעבוד.

בכל טיפול חשוב לי לדעת מה מביא את הילד או המתבגר, מה כבר נוסה ומהן המטרות. כשמדובר בילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, אני בודקת כבר בתחילת הדרך גם איך הילד פועל בעולם ואיך נכון להגיע אליו.

זו למעשה תחילתה של אותה ”חליפה טיפולית” שעליה כתבתי במאמר הראשון בסידרה.

לא רק מה קשה, גם איך הילד פועל בעולם

אותה אבחנה אצל שני ילדים אינה מספרת לי בהכרח כיצד כל אחד מהם חושב, מרגיש או מתקשר.

לכן באינטייק אני בוחנת גם כיצד הילד מבין ומעבד מידע, מהי יכולת השפה וההמשגה שלו, איך הוא מתקשר, למה הוא רגיש ואילו מצבים מציפים אותו.

ולא פחות מכך, אני מחפשת את החוזקות.

מה מעניין אותו? במה הוא טוב? מה משמח או מרגיע אותו? מה מצליח לגייס אותו? ומה כבר עבד בעבר?

כל אלה אינם פרטים שוליים. הם יכולים להפוך בהמשך למפת דרכים עבור הטיפול.

ההורים מכירים ילד שאני עדיין לא מכירה

ההורים מביאים לאינטייק ידע שאין לי עדיין. הם מכירים את הילד לאורך שנים, ראו אותו ברגעים טובים וקשים, ניסו דרכים שונות ולעיתים מגיעים אחרי דרך ארוכה בעצמם.

נקודת המוצא שלי היא שהם עושים כמיטב יכולתם עם הכלים שיש להם. לכן האינטייק אינו מקום לחפש בו מה ההורים ”עשו לא נכון”. הוא הזדמנות להקשיב, להבין את נקודת המבט שלהם וללמוד מהם על הילד.

כבר כאן מתחילה להיבנות הברית הטיפולית עם ההורים. כדי שנוכל לעבוד יחד, גם הם צריכים להרגיש שיש מקום לחוויה שלהם, לשאלות ולחששות שהם מביאים איתם.

ומה הילד חושב על כל זה?

לצד הסיפור של ההורים יש בחדר עוד נקודת מבט: זו של הילד.

איך הוא מבין את הסיבה שבגללה הגיע? האם הוא בכלל מזהה קושי? ומה הוא היה רוצה שישתנה, אם בכלל?

לא תמיד יהיו לו תשובות. לפעמים השאלות עצמן גדולות מדי בשלב הזה.

הברית הטיפולית עם הילד נבנית בהדרגה. לעיתים היא דורשת יותר זמן וסבלנות, במיוחד כאשר הילד לא בחר להגיע לטיפול או עדיין אינו מבין מה הוא אמור לעשות בו.

המטרה שלי בתחילת הדרך אינה רק לקבל ממנו מידע. אני רוצה להתחיל להכיר אותו, ולאפשר גם לו להכיר אותי ואת המקום שאליו הגיע.

יש מטרות, והדרך אליהן יכולה להשתנות

אני מאמינה בהגדרת מטרות לטיפול. הן נותנות כיוון ומאפשרות לנו לבדוק לאורך הדרך אם משהו משתנה.

אצל ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, ההתקדמות לא תמיד נראית כפי שציפינו מראש. לפעמים שינוי קטן לכאורה, היכולת לתת שם לרגש, להישאר עוד קצת בתוך סיטואציה מתסכלת, לבקש עזרה או להסביר מה מפריע, הוא צעד משמעותי בדרך למטרה גדולה יותר.

ככל שאני מכירה את הילד, גם ההבנה שלנו לגבי המטרה עשויה להתחדד ולהשתנות.

שתי בריתות, תהליך אחד

בטיפול בילדים ובני נוער אי אפשר לבחור בין הקשר עם ההורים לבין הקשר עם הילד. אני זקוקה לשניהם, אבל אלה אינן אותה ברית.

הברית עם ההורים מאפשרת לנו לראות תמונה רחבה יותר, לחשוב יחד ולעבוד באותו כיוון. הברית עם הילד מאפשרת לו בהדרגה להרגיש שהטיפול הוא גם מקום שלו, לא רק מקום שאליו הביאו אותו.

כל אחת מהן נבנית בדרך ובקצב שלה.

אינטייק טוב אינו מסתיים ברשימת קשיים. הוא משאיר אותי עם התחלה של מפה: מה חשוב לילד, מה מחזק אותו, מה מציף אותו, מי האנשים שמכירים אותו ואיך אפשר לצעוד יחד.

ומשם אפשר להתחיל.


מקורות והרחבה

רוצים לקרוא על הטיפול עצמו?

ליווי רגשי למתבגרים מגיל 10, בשפה שלהם ובקצב שלהם.

שליחה בוואטסאפ

רוצים לבדוק אם זה מתאים?

אפשר להתחיל בשיחה קצרה. נבין יחד מה קורה, ואם אני לא הכתובת הנכונה, אומר את זה בכנות ואפנה אתכם הלאה.

שיחת ההיכרות הראשונה בטלפון אינה כרוכה בתשלום ואינה מחייבת אתכם להתחיל טיפול. בדרך כלל אחזור אליכם תוך יום עסקים. כך נראה התהליך אחרי הפנייה