מתוך הסדרה ”בקצב אחר”
האינטייק והברית הטיפולית
להכיר את הילד, לא רק את הקושי: מה חשוב לי להבין בתחילת טיפול, איך אני לומדת מההורים ואיך נבנות שתי בריתות של אמון.
בקצרה
אינטייק הוא הרבה יותר מאיסוף מידע. בתחילת טיפול בילד או בנער עם צרכים מיוחדים חשוב לי להבין לא רק מה הקושי, אלא מי הילד, איך הוא מבין ומעבד מידע, מה מציף אותו ומהן החוזקות שלו. במקביל אני לומדת מההורים ובונה בהדרגה שתי בריתות של אמון, עם הילד ועם הוריו, שכל אחת מהן מתפתחת בדרך ובקצב שלה.
אינטייק הוא הרבה יותר מאיסוף מידע.
בכל טיפול חשוב להבין מה מביא את הילד או המתבגר לטיפול, מה כבר נוסה ומהן המטרות. כשמדובר בילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, אני מחפשת כבר בתחילת הדרך עוד שכבה: לא רק מה הקושי, אלא מי הילד שנמצא מולי ואיך נכון להגיע אליו.
זו למעשה תחילתה של אותה ”חליפה טיפולית” שעליה כתבתי במאמר הראשון בסדרה.
לא רק מה קשה, גם איך הילד פועל בעולם
שתי אבחנות זהות אינן מספרות לי בהכרח כיצד שני ילדים שונים חושבים, מרגישים או מתקשרים.
לכן באינטייק חשוב לי להכיר גם את הדרך שבה הילד מבין ומעבד מידע, את יכולת השפה וההמשגה שלו, את דרכי התקשורת שלו, את הרגישויות שלו ואת המצבים שמציפים אותו.
ולא פחות חשוב, את החוזקות.
מה מעניין אותו? במה הוא טוב? מה משמח אותו? מה מרגיע אותו? מה מצליח לגייס אותו? מה כבר עבד בעבר ומה פחות?
כל אלה אינם פרטים שוליים. הם יכולים להפוך בהמשך למפת דרכים עבור הטיפול.
ההורים מכירים ילד שאני עדיין לא מכירה
ההורים מגיעים לאינטייק עם הרבה מאוד ידע. הם מכירים את הילד לאורך שנים, ראו אותו ברגעים טובים וקשים, ניסו דרכים שונות ולעיתים מגיעים אחרי דרך ארוכה בעצמם.
נקודת המוצא שלי היא שהם עושים כמיטב יכולתם עם הכלים שיש להם. לכן האינטייק אינו מקום לחפש בו מה ההורים ”עשו לא נכון”. הוא הזדמנות להקשיב, להבין את נקודת המבט שלהם וללמוד מהם על הילד.
כבר כאן מתחילה להיבנות הברית הטיפולית עם ההורים. כדי שנוכל לעבוד יחד, חשוב שגם הם ירגישו שיש מקום לחוויה שלהם, לשאלות שלהם ולחששות שלהם.
ומה הילד חושב על כל זה?
לצד הסיפור של ההורים נמצא הסיפור של הילד.
איך הוא מבין את הסיבה שבגללה הגיע? האם הוא בכלל מזהה קושי? מה הוא היה רוצה שיהיה אחרת, אם בכלל?
לא תמיד יהיו לו תשובות. לפעמים השאלות עצמן גדולות מדי בשלב הזה.
הברית הטיפולית עם הילד נבנית בהדרגה. לעיתים היא דורשת יותר זמן וסבלנות, במיוחד כאשר הילד לא בחר להגיע לטיפול או עדיין אינו מבין מה הוא אמור לעשות בו.
המטרה שלי בתחילת הדרך אינה רק לקבל ממנו מידע. אני רוצה להתחיל להכיר אותו, ולאפשר גם לו להכיר אותי ואת המקום שאליו הגיע.
יש מטרות, והדרך אליהן יכולה להשתנות
אני מאמינה בהגדרת מטרות לטיפול. חשוב לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע ולבדוק לאורך הדרך אם משהו משתנה.
אצל ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, ההתקדמות לא תמיד נראית כפי שציפינו מראש. לפעמים שינוי קטן לכאורה, היכולת לתת שם לרגש, להישאר עוד קצת בתוך סיטואציה מתסכלת, לבקש עזרה או להסביר מה מפריע, הוא צעד משמעותי בדרך למטרה גדולה יותר.
ולפעמים, ככל שאני מכירה את הילד, גם ההבנה שלנו לגבי המטרה מתחדדת ומשתנה.
שתי בריתות, תהליך אחד
בטיפול בילדים ובני נוער אני בונה למעשה שתי מערכות של אמון: עם ההורים ועם הילד.
הברית עם ההורים מאפשרת לנו לראות תמונה רחבה יותר, לחשוב יחד ולעבוד באותו כיוון. הברית עם הילד מאפשרת לו בהדרגה להרגיש שהטיפול הוא גם מקום שלו, לא רק מקום שאליו הביאו אותו.
שתיהן חשובות, וכל אחת נבנית בדרך ובקצב שלה.
אולי זו אחת המשימות הראשונות של האינטייק כשמדובר בילד עם צרכים מיוחדים: לא רק להבין במה נטפל, אלא להתחיל לגלות איך נכון לטפל בילד המסוים שנמצא מולנו.
ומשם אפשר להתחיל.