הורים למתבגר

איך מדברים עם מתבגר על טיפול, השיחה הראשונה

איך להציע למתבגר טיפול בלי שההצעה תישמע כמו ביקורת או עונש: מתי לפתוח את השיחה, מה לומר, ממה להימנע ואיך להשאיר דלת פתוחה.

מאת סיגלית פרוחיפורסם 5 דקות קריאה

בקצרה

השיחה הראשונה עם מתבגר על טיפול נועדה לפתוח דלת, לא לקבל הסכמה מיידית. כדאי לקיים אותה בזמן רגוע, לתאר בעדינות את מה שרואים ולהציע אדם מקצועי שאפשר לדבר ולשתף אותו, בלי למהר להשתמש במילה טיפול. גם אם התשובה הראשונית היא סירוב, אפשר להשאיר מקום לחשוב ולחזור לנושא בהמשך.

הרבה הורים מתכוננים לשיחה הזאת במשך שבועות. ואז, באמצע ויכוח על ציונים או אחרי דלת שנטרקה, נפלט המשפט: ”אולי אתה צריך טיפול”. ברגע אחד הצעה שנולדה מתוך דאגה נשמעת כמו ביקורת, איום או עונש.

לכן חשוב להשקיע בשיחה הראשונה. היא לא חייבת להסתיים בהסכמה, אבל היא יכולה לקבוע אם יהיה אפשר לחזור לנושא. כשהמתבגר מרגיש שמדברים איתו ולא עליו, קל לו יותר להקשיב. כשהוא מרגיש ששופטים אותו, טבעי שיתגונן.

מה המטרה של השיחה הזו

המטרה אינה לקבל ”כן” מיד, אלא לפתוח דלת. מתבגרים רבים לא חושבים שיש להם קושי, ולעיתים מבחינתם מי שמוטרד הוא ההורה. לכן אין צורך לשכנע אותם שהם ”לא בסדר”. גם אם השיחה מסתיימת בשתיקה או ב”אני לא צריך”, אפשר להשאיר זמן לחשוב ולחזור לנושא.

חשוב:

המאמר עוסק בשיחה שאפשר לקיים במצב שאינו דחוף. כאשר יש סכנה מיידית, פגיעה עצמית, מחשבות או תכנון אובדני, לא מחכים להסכמה לטיפול רגיל אלא פונים מיד להערכה ולמענה דחוף. מצבי סיכון שמחייבים השגחה אינם מתאימים לטיפול בקליניקה שלי.

מתי ואיפה לדבר

לא בתוך ריב, אחרי עונש או ציון גרוע, בדרך החוצה או בנוכחות אחים. במצבים האלה ההצעה עלולה להישמע כמו אישום או עונש.

עדיף לבחור זמן רגוע. לחלק מהמתבגרים קל יותר לדבר זה לצד זה: בנסיעה, בהליכה או בזמן הכנת ארוחה. העשייה המשותפת יכולה להפחית את תחושת החקירה.

זו אחת הסיבות שאני משלבת בישול ככלי טיפולי: כשהידיים עסוקות, לפעמים קל יותר למילים להגיע.

מבנה שעובד: ארבעה חלקים

השיחה יכולה להימשך שלוש דקות. היא לא צריכה להיות ארוכה, אלא מדויקת.

1. מה ראיתם, עובדות ולא אבחנה. ”שמתי לב שבזמן האחרון אתה יותר מסוגר, פחות נפגש עם חברים ונראה פחות שמח.” אין צורך לקבוע מה הסיבה או לתת שם לקושי.

2. מה אתם מרגישים, עליכם ולא עליו. ”אני דואגת. לא כועסת ולא מאוכזבת, דואגת.”

3. מה אתם מציעים, צעד קטן וקונקרטי. ”חשבתי שאולי יעזור לך שיהיה לך מישהו מקצועי לדבר איתו ולשתף אותו בדברים שאולי קשה לך לשתף אותנו. אני מבקשת שתיתן לזה הזדמנות של שתיים או שלוש פגישות, כדי שתוכל להכיר ולבדוק איך זה מרגיש לך.”

4. איפה יש לו בחירה. ”חשוב לי שתוכל לשאול שאלות, לומר מה לא נעים לך ולהיות שותף בבחירת המטפלת.” אפשר לתת בחירה בין אפשרויות מתאימות, בלי להבטיח שהוא יקבע לבדו את כללי הטיפול.

איך אפשר לתאר לו מהו טיפול

עבור מתבגרים רבים, המילה ”טיפול” נשמעת מאיימת, כאילו יש בהם משהו שצריך לתקן. בשיחה הראשונה אפשר לדבר על אדם מקצועי שמיומן בשיחות כאלה: מקום לפרוק ולשתף במחשבות וברגשות שלא קל לומר בבית, בלי להגן על ההורים או לתת תשובות נכונות.

חשוב לומר שתוכן השיחות אינו עובר להורים כדיווח שוטף: ”מה שתבחר לשתף שם לא יעבור אלינו כדיווח. בתחילת הדרך יסבירו לך מה נשאר פרטי ובאילו מצבים חייבים לערב מבוגר כדי לשמור עליך.”

טיפ:

כדאי לתרגל את המשפט הראשון בקול רם לפני השיחה. הוא זה שקובע אם היא הופכת לשיחה או לוויכוח.

משפטים שמפילים את השיחה

  • ”אתה צריך עזרה מקצועית”, נשמע כמו אבחנה ומזמין הכחשה.
  • ”כבר לא יכולים איתך”, הופך את הטיפול לפתרון של הבעיה שלכם ולא של הקושי שלו.
  • ”כולם עוברים את זה”, מבטל את מה שאתם מנסים להבין.
  • ”החלטנו שאתה הולך”, עשוי להביא אותו לחדר, אך לא בהכרח ליצור שיתוף פעולה.
  • ”זה בגלל הטלפון”, קובע סיבה שאינה בהכרח נכונה.

ההבדל הוא בין ”יש לך בעיה” לבין ”אני רואה שקשה לך ואני דואגת”.

מה שהם עונים, ומה אפשר להשיב

מה שנאמרכיוון אפשרי לתגובה
”אני בסדר””יכול להיות שאתה מרגיש אחרת ממני. אני רק מבקשת שתחשוב על האפשרות.”
”אני לא משוגע””אני לא חושבת שמשהו לא בסדר בך. אני מציעה שיהיה לך אדם נוסף לדבר איתו.”
שתיקה”אתה לא צריך לענות עכשיו. היה לי חשוב לשתף אותך במה שאני רואה.”
”אני אסתדר לבד””אני מאמינה בך. להיעזר במישהו לא מבטל את היכולות שלך.”
”אתם תספרו לה עליי?””בתחילת הדרך יסבירו לך מה נשאר פרטי ובאילו מצבים חייבים לערב מבוגר.”

איך מסיימים

בלי לדרוש תשובה מיד. עדיף לומר: ”אני לא צריכה תשובה עכשיו. תחשוב על זה, ונדבר שוב בעוד כמה ימים.” סירוב ראשוני יכול לבטא חשש או צורך בזמן, ולכן חשוב לא לפרש בשמו.

ואחרי השיחה

אפשר לחזור לנושא לאחר כמה ימים או שבוע. אם ההתנגדות נמשכת, אפשר לפנות לייעוץ הורי ולקבל הכוונה גם בלי שהמתבגר משתתף בשלב הראשון.

כדאי לשתף אותו בבחירות שאפשר לקיים: מי המטפל או המטפלת, מועד המפגש ואילו שאלות ירצה לשאול. אצלי המפגשים הראשונים מתקיימים פנים אל פנים כדי לבנות ברית טיפולית. בהמשך אפשר לבדוק אם מפגשים מקוונים, לעיתים לסירוגין, מתאימים ושומרים על יעילות הטיפול.

אם הסירוב חוזר ונשנה, פירטתי אפשרויות נוספות במאמר על מתבגר שמסרב ללכת לטיפול. אם אתם עדיין מתלבטים אם בכלל הגיע הזמן לפנות, אפשר לקרוא גם על הסימנים לכך שמתבגר זקוק לעזרה.

נקודה אחרונה

השיחה לא צריכה להיות מושלמת. אפשר לגמגם, להתרגש או לעצור ולומר: ”רגע, לא כך רציתי להגיד את זה”. החשוב הוא להקשיב, לתקן אם צריך ולהישאר בקשר גם כשהתשובה אינה זו שקיוויתם לקבל.


מקורות והרחבה

רוצים לקרוא על הטיפול עצמו?

ליווי רגשי למתבגרים מגיל 10, בשפה שלהם ובקצב שלהם.

שליחה בוואטסאפ

רוצים לבדוק אם זה מתאים?

אפשר להתחיל בשיחה קצרה. נבין יחד מה קורה, ואם אני לא הכתובת הנכונה, אומר את זה בכנות ואפנה אתכם הלאה.

שיחת ההיכרות הראשונה בטלפון אינה כרוכה בתשלום ואינה מחייבת אתכם להתחיל טיפול. בדרך כלל אחזור אליכם תוך יום עסקים. כך נראה התהליך אחרי הפנייה