הורים למתבגר
איך בוחרים מטפל/ת לבן נוער?
קיבלתם כמה שמות, התארים נשמעים מרשימים, אבל איך יודעים מי באמת מתאים למתבגר? מדריך לבדיקת הכשרה, ניסיון, קשר, סודיות ועבודה עם ההורים.
בקצרה
בחירת איש מקצוע למתבגר דורשת שתי בדיקות במקביל: הכשרה שמתאימה לקושי, וקשר שהמתבגר יכול להסכים להיכנס אליו. התואר חשוב, אבל אינו מספיק לבדו. חשוב לברר מה עומד מאחוריו, מהו הניסיון בעבודה עם בני נוער, איך נשמרת הסודיות ומה קורה אם החיבור אינו נוצר.
שלושה שמות הגיעו אליכם בוואטסאפ. אחת פסיכולוגית, אחד עובד סוציאלי והשלישית פסיכותרפיסטית CBT. על כולם קיבלתם המלצות, וכל אתר נראה רציני.
ואז המתבגר שואל שאלה אחרת לגמרי: עם מי מהם אני באמת אוכל לדבר?
זו אינה שאלה שולית. אבל גם התעודה שעל הקיר אינה שולית. בחירת מטפל לבן נוער אינה תחרות בין קשר טוב לבין הכשרה טובה. צריך לבדוק את שניהם.
אין דרך לדעת מראש בוודאות שהבחירה תצליח. יש, עם זאת, שאלות טובות שיכולות לצמצם את הניחוש ולעזור לכם ולמתבגר לקבל החלטה משותפת.
שני מסננים, לא אחד
המסנן הראשון הוא מקצועי: האם לאדם שמולכם יש הכשרה מתאימה, ניסיון עם בני נוער והבנה של הקושי שבגללו פניתם?
המסנן השני הוא אנושי: האם המתבגר מרגיש שמדברים איתו ולא רק עליו? האם הוא יכול לדמיין את עצמו חוזר לעוד מפגש?
מחקרים על טיפול בילדים ובמתבגרים מצביעים על קשר עקבי בין הברית הטיפולית לבין תוצאות הטיפול, גם אם הקשר הזה אינו הגורם היחיד שקובע את התוצאה. במילים פשוטות, חשוב שהמטפל ידע מה הוא עושה, וחשוב גם שהמתבגר יוכל לעבוד איתו.
תואר מקצועי אינו מבטיח חיבור, וחיבור נעים אינו מחליף הכשרה. הבחירה הטובה מחזיקה את שני הדברים יחד.
שתפו את המתבגר בבחירה
טיפול שמתחיל בתחושה שהכול הוחלט מעל לראשו של המתבגר עלול להיתקל בהתנגדות עוד לפני המפגש הראשון.
לא תמיד אפשר לתת בחירה מלאה, אבל כמעט תמיד אפשר לתת מקום לדעה. אפשר להציג שניים או שלושה שמות, לקרוא יחד מעט על דרך העבודה או להסכים שהמפגש הראשון הוא בדיקה ולא התחייבות.
גם אחרי המפגש חשוב לשאול לא רק ”היה לך נחמד?”, אלא שאלות ממוקדות יותר:
- הרגשת שהקשיבו לך?
- דיברו אליך בגובה העיניים?
- היה משהו שהרגיש לא נעים או לא מתאים?
- אתה מסוגל לדמיין עוד מפגש אחד?
תחושת שליטה מסוימת אינה אומרת שהמתבגר מנהל לבדו את ההחלטה. היא עוזרת לו להפוך ממי שנשלח לטיפול למי שיש לו חלק בתהליך. הרחבתי על כך במאמר על השיחה הראשונה.
מי הוא מי בין כל התארים?
התארים מבלבלים, בעיקר משום שהם אינם אומרים כולם אותו דבר. הנה ההבחנה המעשית:
פסיכיאטר או פסיכיאטרית הם רופאים שעברו התמחות בפסיכיאטריה. הם מוסמכים לתת אבחנות רפואיות ולרשום תרופות. לילדים ולמתבגרים קיימת התמחות ייעודית. לא כל מתבגר זקוק לפסיכיאטר, אבל כאשר עולה שאלה של אבחון רפואי, תרופות או תמונה מורכבת, זו כתובת שחשוב לשקול.
פסיכולוג או פסיכולוגית צריכים להיות רשומים בפנקס הפסיכולוגים. משרד הבריאות מבחין בין רישום בפנקס לבין התמחות, וממליץ לבדוק שהטיפול נעשה בהתאם לתחום המומחיות וההכשרה. פסיכולוגים אינם רושמים תרופות.
עובד או עובדת סוציאליים צריכים להיות רשומים בפנקס העובדים הסוציאליים. לעבודה סוציאלית יש בסיס רחב של טיפול, שיקום, ייעוץ ועבודה עם הפרט והמשפחה. כאשר מוצע טיפול פסיכותרפי, חשוב לברר גם מהי ההכשרה הנוספת בפסיכותרפיה ובאיזו גישה.
פסיכותרפיסט או פסיכותרפיסטית: משרד הבריאות מבהיר שפסיכותרפיה היא סוג של התערבות ולא מקצוע בפני עצמו. לכן המילה ”פסיכותרפיסט” לבדה אינה מספרת מספיק. חשוב לשאול מהו הרקע המקצועי, איזו הכשרה בפסיכותרפיה נעשתה, היכן נלמדה ובאיזו גישה.
המטרה אינה למצוא את התואר המרשים ביותר. המטרה היא להבין מה עומד מאחוריו והאם ההכשרה מתאימה לצורך של המתבגר שלכם.
מה חשוב לברר מעבר לתואר?
ניסיון ממשי עם בני נוער. עבודה עם מתבגרים אינה גרסה מוקטנת של עבודה עם מבוגרים. חשוב להבין איך המטפל מתמודד עם שתיקה, התנגדות, מוטיבציה נמוכה והצורך לבנות אמון בהדרגה.
התאמה לקושי שבגללו פניתם. שאלו כיצד המטפל מבין את הקושי ואיך הוא מתכנן לגשת אליו. אם מוצעת גישה מסוימת, כמו CBT, אפשר לשאול מדוע היא מתאימה ומה צפוי לקרות בפועל.
עבודה עם ההורים. המתבגר זקוק למרחב משלו, אבל הטיפול אינו מתקיים בחלל ריק. חשוב לברר כיצד ההורים משתלבים, מתי מתקיימות שיחות איתם ומה מצופה מהם בבית.
גבולות הסודיות. המתבגר צריך לדעת שהמפגש הוא מקום פרטי. ההורים צריכים לדעת שבמצב של סכנה לא משאירים אותם מחוץ לתמונה. כדאי שהגבולות האלה יוסברו מראש ובאותן מילים לשני הצדדים.
אפשרות מעשית להתמיד. מרחק, זמינות ואפשרות של טיפול אונליין אינם פרטים שוליים. גם התאמה מצוינת לא תעזור אם אי אפשר להגיע באופן סדיר.
שאלות טובות לשיחת ההיכרות
לא צריך לערוך חקירה. כמה שאלות ישירות יכולות לתת תמונה ברורה:
- מהי ההכשרה שלך, היכן למדת ובאיזו גישה?
- מהו הניסיון שלך בעבודה עם בני נוער ועם קושי דומה?
- איך נראה בדרך כלל התהליך, ואיך בודקים אם הוא מתקדם?
- איך משתפים את ההורים בלי לפגוע בפרטיות של המתבגר?
- באילו מצבים תמליץ על הערכה פסיכיאטרית או על איש מקצוע אחר?
- מה עושים אם אחרי כמה מפגשים אין חיבור?
איש מקצוע ראוי לא חייב לדעת מראש את כל התשובות על המתבגר שלכם. הוא כן צריך להיות מסוגל להסביר בשקט ובבהירות מה הוא למד, איך הוא עובד, מה גבולות ההכשרה שלו ומתי יפנה הלאה.
דגלים אדומים
כדאי לעצור ולבדוק כאשר יש:
- הבטחה לתוצאה מסוימת או ללוח זמנים מדויק.
- התחמקות משאלות על הכשרה, רישוי או ניסיון.
- הבטחה לדווח להורים על כל מה שנאמר, או טענה שאין שום צורך בקשר איתם.
- לחץ להתחייב מראש למספר גדול של מפגשים.
- ביטול גורף של האפשרות להערכה רפואית או לשילוב עם אנשי מקצוע נוספים.
- זלזול במתבגר, בהורים או במטפלים קודמים.
ואם אין חיבור?
קשר טיפולי אינו נוצר תמיד במפגש הראשון. אם אין תחושה של סכנה, פגיעה או חוסר מקצועיות, אפשר לתת לקשר מעט זמן ולבדוק מה בדיוק מפריע.
לפעמים מדובר בדבר שאפשר לדבר עליו ולתקן. אולי המטפל מסביר יותר מדי, שואל מהר מדי או מדבר אל המתבגר כאילו הוא צעיר מגילו. עצם השיחה על מה שלא עובד יכולה להיות חלק חשוב מהטיפול.
ולפעמים באמת אין התאמה. החלפת מטפל אינה כישלון של המתבגר, של ההורים או של איש המקצוע. חשוב לעשות את המעבר באופן גלוי ומכבד, ולא פשוט להיעלם.
איפה אפשר להתחיל לחפש?
אפשר לפנות לרופא המשפחה או לרופא הילדים, ליועצת בבית הספר, לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ברשות או למרפאת בריאות הנפש לילדים ולנוער של קופת החולים. במסלול הפרטי אפשר לבקש המלצות, אבל חשוב לבדוק בעצמכם את ההכשרה וההתאמה ולא להסתפק במשפט ”הוא היה מצוין לילד של חברה”.
שקיפות מצידי
אני פסיכותרפיסטית CBT שמשלבת בישול ככלי נוסף בטיפול. יש לי תואר ראשון ושני בחינוך מיוחד מאוניברסיטת חיפה ולימודי תעודה בפסיכותרפיה CBT באותה אוניברסיטה. מאחוריי 34 שנות עבודה במערכת החינוך, בעיקר עם בני נוער.
אני לא פסיכולוגית, לא מבצעת אבחון פסיכיאטרי ולא רושמת תרופות. כאשר עולה צורך באבחון רפואי, בטיפול תרופתי או במסגרת אחרת, אומר זאת ואפנה לגורם המתאים.
אפשר לקרוא עוד על הדרך שבה אני עובדת עם בני נוער או ליצור קשר לשיחה קצרה.
מקורות והרחבה
- מקצועות הטיפול בבריאות הנפש, משרד הבריאות (ללא תאריך)
- פסיכולוגיה: רישוי מקצוע, משרד הבריאות (ללא תאריך)
- חוק הפסיכולוגים, התשל”ז-1977, מאגר החקיקה הלאומי
- פנקס העובדים הסוציאליים, מאגרי המידע הממשלתיים (ללא תאריך)
- הקשר בין הברית הטיפולית לתוצאות בטיפול בילדים ובמתבגרים, מטא־אנליזה (2023)
- מתי נדרש טיפול בילדים ולמי לפנות, משרד הבריאות (ללא תאריך)