מהמטבח שלי
המטבח כעוגן בתקופת משבר
על הדרך שבה עשייה במטבח ושגרה יכולות ליצור עוגן בתוך חוסר ודאות, ולאפשר לפעול, לווסת ולהתנסות גם כשאי אפשר לשנות את המציאות.
בקצרה
בתקופה שבה בני חלה בסרטן, המטבח והשגרה נתנו לי אפשרות לפעול בתוך מציאות שלא יכולתי לשלוט בה. עם השנים הבנתי שעשייה יכולה גם לעזור לנו לפגוש רגשות וגם לתת מהם מרחק זמני. במטבח אפשר להתנסות בתסכול, בגמישות, בבקשת עזרה ובניסיון נוסף, בזמן אמת ובקנה מידה קטן.
מדוע עשייה מסייעת כאשר תחושת השליטה מתערערת?
יש תקופות בחיים שבהן נדמה שהשליטה נשמטת מידינו.
מחלה, אובדן, שינוי משפחתי או תקופה ממושכת של חוסר ודאות. איננו תמיד יכולים לשנות את המציאות, ובכל זאת מתעורר בנו צורך עמוק לפעול.
פגשתי את הצורך הזה בעוצמה כאשר בני חלה בסרטן.
חלק ניכר מחיינו התנהל אז סביב בדיקות, טיפולים והחלטות רפואיות, דברים רבים שלא יכולתי להשפיע עליהם.
אך היה מקום אחד שבו יכולתי לפעול: המטבח.
לבחור מה להכין, לחתוך, לבשל, להתאים טעמים ומרקמים ולנסות שוב. בעבודת הסיום שלי בהכשרה כמנחת תהליכים בישוליים במסגרות חינוכיות כתבתי שהמטבח, הבישול והעשייה סביב הטיפול סייעו לי ”לצוף מעל המים עד שוך הסערה”.
בדיעבד הבנתי שהתובנה הזו נכונה הרבה מעבר לסיפור האישי שלי.
כאשר אי אפשר לשנות את המציאות, אפשר לפעול בתוכה
אחד הדברים הקשים במשבר הוא תחושת חוסר האונים. המחשבות רצות קדימה: מה יהיה? כיצד זה יסתיים? מה יקרה אם...?
עשייה קונקרטית מחזירה אותנו לרגע הנוכחי.
במטבח יש משהו שאפשר לעשות עכשיו: לחתוך, ללוש, לערבב, לטעום. הגוף והחושים נכנסים לפעולה, ותשומת הלב עוברת לרגע הזה.
המציאות אינה משתנה, אך לרגע איננו רק חסרי אונים בתוכה.
גם השגרה יכולה לשמש עוגן
העשייה שסייעה לי בתקופת המחלה לא התרחשה רק במטבח.
לאחר התקופה הראשונה ניסינו בהדרגה לחזור לשגרה. תמיד היה מישהו לצד בני כאשר היה בכך צורך, אך היה לנו חשוב להעביר גם מסר נוסף: החיים ממשיכים.
גם אני חזרתי לעבודה.
בהתחלה היה הדבר קשה מאוד. הרגישות הייתה עצומה, הבכי היה קרוב לפני השטח, וכמעט כל דבר עלול היה להציף אותי.
אבל כשנכנסתי לכיתה הייתי שוב המורה. התלמידים לא ידעו מה מתרחש בביתי, ואני לימדתי כרגיל. לכמה שעות הייתי בעולם של תלמידים, למידה וקשר, ולא רק בעולם של בדיקות וטיפולים.
בהמשך גם סדנת הבישול שפתחתי בבית הספר הפכה לעוגן. היו שם ילדים, מוזיקה, יצירה ושמחה. זה היה אחד המקומות היחידים שבהם הצלחתי באותה תקופה להתנתק באמת וליהנות.
עשייה אינה בהכרח בריחה מהרגש
עם השנים הבנתי שעשייה יכולה למלא שני תפקידים בו־זמנית: לעזור לנו להתמודד עם הרגש, וגם לאפשר לנו להתרחק ממנו מעט כשהוא גדול מכדי להכיל.
בתקופת המחלה העשייה אפשרה לי לתפקד ולווסת את החרדה, ולעיתים גם הגנה עליי מפני רגשות שהיה קשה מדי לפגוש באותו רגע.
וזה אינו בהכרח דבר שלילי.
לפעמים אנחנו זקוקים למעט מרחק כדי להמשיך לנשום ולתפקד, ובהמשך גם להיות מסוגלים לפגוש את מה שאנחנו מרגישים.
מהחוויה האישית אל העבודה הטיפולית
עם השנים הבנתי שהכוח שמצאתי אז בעשייה יכול להפוך גם לכלי בעבודה טיפולית.
לפעמים, במקום להתחיל בשיחה ישירה על רגשות, אפשר להתחיל דווקא בעשייה משותפת.
ללוש בצק, לחתוך ירקות, לבחור מתכון או להתמודד עם משהו שלא הצליח.
ובתוך העשייה יכולים לעלות באופן טבעי תסכול, חוסר סבלנות, פחד לטעות, צורך בשליטה או קושי לבקש עזרה, לצד סקרנות, גמישות, מסוגלות והנאה.
אלה החיים, בקנה מידה קטן, בתוך המטבח.
אפשר להתבונן במה שקורה לי כשמשהו אינו מתנהל לפי התוכנית: האם אני מוותרת? מתעצבנת? מנסה לשלוט? האם אני מסוגלת לשנות כיוון, לבקש עזרה או לנסות שוב?
כך המטבח הופך למרחב שבו לא רק מדברים על התמודדות, אלא פוגשים ומתרגלים אותה בזמן אמת.
הטיפול הרגשי שלי, מסלול נפרד מהסדנאות
רוצים לקרוא על הטיפול עצמו?
המטבח כמרחב בטוח שבו קל יותר לדבר, לנסות ולהתבונן.
רוצים סדנה לקבוצה שלכם?
סדנאות בריא לי מתקיימות במטבח חיצוני מול היער בטל־אל, לקבוצות שמגיעות יחד. אפשר לשלוח הודעה ולשמוע איך נבנית סדנה לקבוצה שלכם.