כלים וגישות טיפוליות

התקפי זעם אצל בני נוער: מה עומד מאחורי הכעס

כעס אצל מתבגרים אינו רגע בודד אלא מעגל. איך מזהים את הרגש, הגוף והדחף, מה עושים בזמן התפרצות, ואיך יוצרים שינוי אחריה.

מאת סיגלית פרוחיפורסם 5 דקות קריאה

בקצרה

מתבגר טורק דלת או צועק, וההורים נשארים חסרי אונים. כדי לשנות את הדפוס חשוב לראות את כל מעגל הכעס: מהאירוע והפרשנות, דרך תגובת הגוף והדחף, ועד להתנהגות ולמחיר שלה. המטרה אינה לבטל את הכעס, אלא לזהות אותו מוקדם, לתת מקום לרגש ולבחור פעולה שאינה פוגעת.

מתבגרת חוזרת הביתה מאוחר. ההורה שואל: ”למה חזרת כל כך מאוחר ולא הודעת?”, ובתוך רגע הוויכוח מסתיים בצעקה או בדלת נטרקת. איך שאלה מובנת הפכה לסערה גדולה כל כך?

הכעס אינו בהכרח האויב. הוא יכול לסמן שנחצה גבול או שמשהו צריך להשתנות. הבעיה מתחילה כשהדחף לצעוק, לקלל או לפגוע מנהל את ההתנהגות. המטרה אינה לבטל את הכעס, אלא ליצור מרווח בין הדחף לבין הפעולה.

לכל רגש יש תפקיד

רגשות אינם תקלה שצריך להעלים. פחד עשוי להתריע מפני סכנה, עצב מסמן אובדן וצורך לעבד, וכעס מסמן לעיתים גבול שנחצה או צורך בשינוי.

כעס הוא בדרך כלל רגש בעל עוררות גבוהה שמניע לפעולה. הוא מביא אנרגיה להתנגד, להגן או לבקש שינוי. בטיפול לא מנסים לכבות אותה, אלא לכוון אותה למילים, להצבת גבול אסרטיבית, לפתרון בעיה או לתיקון הקשר.

כעס אינו שולל דיכאון. אצל מתבגרים דיכאון עשוי להתבטא גם בעצבנות ובכעס, לצד הסתגרות, אובדן עניין או חוסר תקווה. לכן מתבוננים בתמונה הרחבה.

מה נמצא מתחת לכעס?

לפעמים כעס הוא פשוט כעס. בפעמים אחרות נמצאים מתחתיו פחד, עלבון, בושה, דחייה או חוסר אונים. קל יותר לכעוס מאשר לומר ”נפגעתי” או ”אני לא מצליח”. כשאין מילים לחוויה, ההתנהגות מדברת במקומן.

תרשים המציג כעס מעל קו גלי, ומתחתיו חוסר אונים, פחד, עלבון, בושה, חוסר צדק ודחייה
כעס הוא לעיתים מה שרואים מבחוץ. מתחתיו עשויים להימצא רגשות אחרים שזקוקים להכרה ולמילים.

ההבחנה הזאת אינה מבטלת אחריות ואינה הופכת פגיעה למותרת. אפשר להבין את הרגש ובאותו זמן להציב גבול ברור להתנהגות.

מעגל הכעס: מחשבה רודפת מחשבה

התפרצות אינה מתחילה בטריקת הדלת. בדרך כלל קדם לה רצף מהיר:

  1. אירוע מפעיל: הערה, סירוב, תחושת ביקורת או משהו שקרה קודם ולא דובר.
  2. פרשנות: ”לא מבינים אותי”, ”תמיד מאשימים אותי”, ”זה לא הוגן”.
  3. תגובת הגוף: הדופק עולה, השרירים נדרכים, הפנים מתחממות והנשימה מתקצרת.
  4. דחף: לצעוק, לקלל, לטרוק, לבעוט או לברוח.
  5. התנהגות: הדחף הופך לפעולה.
  6. מחיר: פגיעה בקשר, עונש, בושה, אשמה או תחושה שאף אחד שוב לא הבין.
תרשים מעגל הכעס: אירוע מפעיל, פרשנות, תגובת הגוף, דחף, התנהגות ומחיר
ככל שמזהים את המעגל מוקדם יותר, גדל המרווח שבו אפשר לבחור תגובה אחרת.

בתוך המעגל, מחשבה רודפת מחשבה ומלבה את הכעס: ”תמיד עושים לי את זה”, ”לאף אחד לא אכפת”. העוררות עולה והבחירה מצטמצמת. לכן חשוב לזכור: דחף הוא לא פקודה.

בזמן ההתפרצות: לא פותרים, מורידים עוררות

כשהמתבגר מוצף, קשה לו להקשיב או לראות את הצד השני. המטרה אינה להכריע מי צודק, אלא לעצור את ההסלמה ולשמור על ביטחון.

  • מדברים בקול נמוך ובמשפטים קצרים.
  • נותנים מרחב פיזי ואומרים מתי חוזרים לדבר: ”נעצור עכשיו ונחזור לזה בעוד חצי שעה”.
  • לא מאיימים בעונשים שלא מתכוונים לבצע.
  • מציבים גבול קצר: ”מותר לכעוס. אסור לפגוע, לקלל או לשבור דברים”.

אם גם ההורה מוצף, חשוב שיעצור. הפסקה יזומה אינה ויתור, אלא דוגמה לוויסות.

כשהתשובה ”לא” מציתה את המעגל

אחד הטריגרים שאני פוגשת שוב ושוב הוא קושי בדחיית סיפוקים. המתבגר מבקש משהו, נענה מיד בשלילה, והתשובה ”לא” מציתה ויכוח, צעקות ולעיתים ימים של מתח.

לא בכל בקשה חייבים להשיב מיד. אפשר לומר: ”שמעתי, אני רוצה לחשוב”, או ”נחזור לזה בערב”. חשוב לקבוע מתי חוזרים לשיחה ולקיים את ההבטחה.

השהיה אינה הבטחה לתשובה חיובית. אם לאחר מחשבה התשובה היא ”לא”, אומרים אותה ברוגע ושומרים עליה. כניעה אחרי צעקות או כמה ימי מתח מחזירה שקט לזמן קצר, אך עלולה ללמד שהסלמה משתלמת.

אחרי שנרגעים: תיקוף לצד גבול

השיחה החשובה מתקיימת אחר כך. אפשר לשאול: ”מה קרה רגע לפני?”, ”מה הרגשת בגוף?”, ”מה רצית לעשות?”. כך עוזרים למתבגר לראות את השרשרת שלו.

תיקוף אינו הסכמה להתנהגות. אפשר לומר: ”אני מבינה שהרגשת שלא הקשבנו לך. לא מקובל עליי שתקלל”. עדיף בלי ”אבל”, שעלול למחוק את התיקוף.

אחר כך מתכננים צעד קטן לפעם הבאה: מילת קוד, יציאה מהחדר, מוזיקה או הליכה. אם ההורה עצמו פגע, התנצלות מדגימה לקיחת אחריות וחזרה לקשר.

הסירה הריקה: לא כל פגיעה נעשתה בכוונה

במשל הסירה הריקה, סירה מתנגשת באדם והוא כועס על מי שלדעתו נוהג בחוסר אחריות. כשהוא מגלה שהסירה ריקה, האירוע נשאר זהה אך הפרשנות משתנה. גם המחשבה ”עשו לי את זה בכוונה” יכולה להצית כעס. אחרי שנרגעים אפשר לשאול: מה אנחנו יודעים, ומה רק הנחנו?

איך טיפול יכול לעזור

כאשר ההתפרצויות חוזרות ופוגעות בבית, בלימודים או ביחסים, לא צריך להישאר איתן לבד.

ב-CBT בודקים את הקשר בין האירוע, הפרשנות, הרגש והפעולה. בעזרת עקרונות מתוך DBT עובדים על זיהוי עוררות, ויסות רגשי והיכולת לא לפעול מיד מתוך הדחף.

כאשר זה מתאים למטופל, אפשר לשלב בישול ככלי טיפולי ולתרגל תסכול, המתנה וגמישות בתוך עשייה. הדרכת הורים עוזרת לתקף בלי לוותר על גבולות ולשנות את מעגל ההסלמה.

מתי חשוב לפנות לעזרה

חשוב לפנות להערכה מקצועית כאשר ההתפרצויות תכופות ומתגברות, יש פגיעה בתפקוד, אלימות כלפי אנשים או רכוש, הסתגרות ממושכת, שינוי משמעותי בשינה או באכילה, שימוש בחומרים, או חשש לפגיעה עצמית או בזולת. כעס עשוי להופיע לצד חרדה, דיכאון, קשיי קשב, קשיים לימודיים או מצוקה חברתית, ולכן לא נכון למהר לקבוע לבד מה מקורו.

חשוב:

כאשר יש סכנה מיידית, אלימות חמורה או חשש לפגיעה עצמית או בזולת, אין להמתין. פנו למוקדי החירום ולשירותים המפורטים באתר משרד הבריאות. אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201, למד"א בטלפון 101 או לחדר מיון.

כעס אינו הופך מתבגר ל”ילד רע”, ואינו הופך הורה ל”הורה לא טוב”. הוא מסמן שמשהו במערכת זקוק להבנה, למילים ולדרך אחרת לפעול. השינוי מתחיל ברגע שבו מפסיקים להילחם רק בהתפרצות ומתחילים לראות את המעגל כולו.

אפשר ליצור איתי קשר כדי לבדוק התאמה לטיפול.


מקורות והרחבה

רוצים לקרוא על הטיפול עצמו?

ליווי רגשי למתבגרים מגיל 10, בשפה שלהם ובקצב שלהם.

שליחה בוואטסאפ

רוצים לבדוק אם זה מתאים?

אפשר להתחיל בשיחה קצרה. נבין יחד מה קורה, ואם אני לא הכתובת הנכונה, אומר את זה בכנות ואפנה אתכם הלאה.

שיחת ההיכרות הראשונה בטלפון אינה כרוכה בתשלום ואינה מחייבת אתכם להתחיל טיפול. בדרך כלל אחזור אליכם תוך יום עסקים. כך נראה התהליך אחרי הפנייה