הורים למתבגר
חשד להפרעת אישיות גבולית אצל מתבגרים: לא למהר לתווית, לא לחכות עם העזרה
מה עושים כשמתבגר חווה רגשות בעוצמה, פועל באימפולסיביות ומתקשה ביחסים? על אבחון זהיר, מאפיינים גבוליים, טיפול DBT והאפשרות לשינוי עמוק לאורך זמן.
בקצרה
בגיל ההתבגרות נזהרים מאוד ממתן אבחנה של הפרעת אישיות גבולית, ובמקרים רבים מדברים על חשד או על מאפיינים גבוליים. אין צורך להמתין לאבחנה כדי לטפל בקשיי ויסות רגשי, אימפולסיביות, פגיעה עצמית או יחסים לא יציבים. DBT המותאם למתבגרים, לצד עבודה עם המשפחה ומעקב מקצועי, יכול לסייע בשיפור משמעותי ובבניית חיים יציבים ועצמאיים.
יש מתבגרים שעבורם רגש מגיע בעוצמה גדולה מאוד. מבט שלא הובן, הודעה שלא נענתה או ריב עם חבר יכולים להפוך בתוך רגע לסערה. לפעמים מתווספות תגובות אימפולסיביות, פגיעה עצמית, פחד עז מנטישה או קשרים שנעים במהירות בין קרבה גדולה לניתוק.
ההורים נשארים עם שאלה מפחידה: האם זו סערת גיל ההתבגרות, או שקורה כאן משהו עמוק יותר?
לא צריך למהר להדביק תווית, אבל גם לא נכון להמתין בחוסר אונים. אפשר לבדוק, להבין ולטפל בקשיים עצמם. ובעיקר, חשוב לדעת שיש טיפול ושינוי משמעותי אפשרי.
המידע כאן הוא כללי ואינו מהווה אבחון. אבחנה של הפרעת אישיות גבולית נעשית רק על ידי איש מקצוע מוסמך ובהערכה מקיפה. אם יש פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות או סכנה מיידית, יש לפנות מיד לעזרה ולא להמתין לאבחנה.
האם מאבחנים הפרעת אישיות גבולית לפני גיל 18?
בגיל ההתבגרות נזהרים מאוד ממתן אבחנה של הפרעת אישיות גבולית. האישיות עדיין מתפתחת, וגם שינויים בזהות, ברגש ובמערכות היחסים הם חלק טבעי מהתקופה הזו.
במקרים רבים אנשי מקצוע יעדיפו לדבר על חשד, על מאפיינים גבוליים או על קשיים משמעותיים בוויסות הרגשי, ולעקוב אחר התמונה לאורך זמן. עם זאת, לפי הנחיות מקצועיות בינלאומיות, במקרים מסוימים אפשר לתת אבחנה גם לפני גיל 18, לאחר הערכה מקיפה של איש מקצוע מוסמך.
בהערכה חשוב לבדוק כמה זמן הקשיים נמשכים, באיזו עוצמה הם מופיעים, האם הם קיימים במצבים שונים, עד כמה הם פוגעים בתפקוד והאם יש סיכון. המטרה אינה להפוך את האבחנה לזהות של המתבגר, אלא להבין מה הוא עובר ואיזו עזרה נחוצה לו.
כך או כך, אין צורך להמתין לאבחנה כדי להתחיל לטפל בקשיים ובמצבי הסיכון.
אילו קשיים עשויים לעורר חשד?
לא כל רגש חזק ולא כל מריבה מעידים על הפרעת אישיות. החשד עולה כאשר כמה דפוסים מופיעים בעוצמה, חוזרים לאורך זמן ופוגעים בחיים:
- רגשות עזים שמופיעים במהירות וקושי ממושך לחזור לרגיעה.
- רגישות רבה לדחייה או לנטישה, גם כאשר הכוונה של האחר אינה ברורה.
- קשרים סוערים שנעים בין קרבה והערצה לבין כעס, אכזבה וניתוק.
- תחושת עצמי לא יציבה, כולל שינויים חדים באופן שבו המתבגר רואה את עצמו.
- תגובות אימפולסיביות שנועדו להפסיק מצוקה כאן ועכשיו.
- תחושות של ריקנות, כעס עז, פגיעה עצמית או מחשבות על מוות.
ההתנהגויות האלה אינן בהכרח ניסיון "לעשות דרמה" או לתמרן. לעיתים הן ניסיון נואש להתמודד עם כאב רגשי שקשה לשאת. הבנה כזו אינה מבטלת גבולות ואינה הופכת כל התנהגות למקובלת. היא עוזרת להגיב באופן שמפחית הסלמה ומאפשר שינוי.
איך זה עשוי להרגיש מבפנים?
מבחוץ רואים לפעמים צעקה, טריקת דלת, הסתגרות או פעולה מסכנת. מבפנים יכולה להיות סערה: פחד שמישהו חשוב עומד לעזוב, תחושה שהכול נהרס, בושה על התגובה ועייפות מהעוצמה של הרגש.
ברגעים כאלה, "פשוט להירגע" אינו כלי שהמתבגר יכול תמיד להפעיל. הוא זקוק למיומנויות שאפשר ללמוד ולתרגל שוב ושוב: לזהות מה קורה, לעצור לפני פעולה, לשאת את המצוקה בלי להחמיר אותה ולבקש עזרה באופן שאפשר להיענות לו.
יש טיפול, ויש תקווה
אבחנה או חשד להפרעת אישיות גבולית אינם גזר דין. טיפול מתאים יכול להפחית מצוקה וסיכון, לשפר קשרים ולעזור למתבגר לבנות בהדרגה חיים יציבים, עצמאיים ובעלי משמעות.
השינוי אינו תמיד קו ישר. יכולים להיות חודשים טובים יותר, משברים, נסיגות וחזרה לעבודה. נסיגה אינה מוחקת את מה שכבר נלמד. לפעמים היא מצביעה על מיומנות שעדיין זקוקה לחיזוק או על עומס שהמערכת כולה צריכה לעזור לשאת.
הניסיון שלי בליווי צעירים עם מאפיינים כאלה חיזק אצלי את ההבנה ששינוי עמוק אפשרי. עם קשר טיפולי יציב, עבודה עקבית ושיתוף של האנשים המשמעותיים סביבם, צעירים יכולים ללמוד לזהות את רגשותיהם, להגיב באופן מאוזן יותר, לבנות שגרה, ליצור קשרים בריאים ולהתקדם לחיים עצמאיים וטובים.
לעיתים נשאר צורך בתחזוקה טיפולית בתדירות נמוכה יותר, במיוחד בתקופות של שינוי או עומס. זו אינה עדות לכישלון. לפעמים זהו מרחב שמסייע לבסס את מה שנרכש, לתכנן את הצעד הבא ולמנוע הידרדרות.
מה DBT מציע למתבגרים?
טיפול דיאלקטי התנהגותי, DBT, פותח במיוחד עבור אנשים המתמודדים עם רגשות עזים, פגיעה עצמית ודפוסים שמסכנים את איכות החיים. בלב הגישה נמצאת תנועה בין שני צרכים: לקבל ברצינות את הכאב שקיים עכשיו, ובו בזמן לעבוד על שינוי.
הטיפול מלמד ארבע קבוצות מרכזיות של מיומנויות:
- קשיבות: לשים לב למה שקורה עכשיו בלי להיסחף מיד לתגובה.
- ויסות רגשי: לזהות רגשות, להבין מה מפעיל אותם ולהפחית את הפגיעות לסערות.
- עמידות במצוקה: לעבור רגע קשה בלי להפוך אותו למסוכן או הרסני יותר.
- יעילות בין-אישית: לבקש, להציב גבול, לשמור על קשר ולכבד גם את עצמי וגם את האחר.
תוכנית DBT מלאה כוללת בדרך כלל טיפול פרטני, קבוצה ללימוד מיומנויות, אפשרות להדרכה בין מפגשים וצוות מטפלים שמתייעץ באופן קבוע. לא כל מתבגר זקוק למסגרת המלאה, אבל כאשר יש פגיעה עצמית חוזרת, אובדנות או סיכון משמעותי, חשוב לבדוק התאמה לתוכנית ייעודית ואינטנסיבית.
למה המשפחה והמערכת חשובות כל כך?
מתבגר אינו חי בחדר הטיפול. הוא חוזר הביתה, לבית הספר ולחברים, ולכן העבודה אינה יכולה להישאר רק בינו לבין המטפל.
שיתוף פעולה עם ההורים ועם גורמים רלוונטיים, בהתאם לצורך ולהסכמה, יכול ליצור שפה משותפת ולצמצם תגובות סותרות. במקרים מסוימים חשוב לשלב גם מעקב פסיכיאטרי או גורמי טיפול נוספים.
אחת המשימות הקשות להורים היא להחזיק תיקוף וגבול בו זמנית. אפשר לומר: "אני רואה כמה כואב לך" וגם "אני לא מסכימה שתפגעי בעצמך או באחרים". תיקוף אינו אישור לכל התנהגות, וגבול אינו נטישה.
כדאי גם לבנות מטרות קטנות ומעשיות. להגיע ליום לימודים אחד, לעבור ערב בלי פעולה מסכנת, להשתמש במיומנות לפני שליחת הודעה או לבקש עזרה בזמן. הצלחות כאלה מחזירות בהדרגה תחושת מסוגלות.
הקשר הטיפולי קודם למיומנות
כלים חשובים, אבל הם אינם פועלים בחלל ריק. מתבגר שנבהל מעצמו זקוק גם למבוגר שאינו נבהל ממנו, שאינו מוותר עליו ושומר על גבולות ברורים.
בקשר כזה אפשר ללמוד מה קרה לפני ההתפרצות, מה הרגש ביקש להשיג, מה הקל לרגע ומה המחיר שהגיע אחר כך. מתוך הסקרנות הזו אפשר לבחור תגובה חדשה ולתרגל אותה.
לפעמים אני משלבת בישול ככלי טיפולי. העבודה במטבח יכולה להפוך מושגים מופשטים למשהו שאפשר לראות ולעשות: להאט, לעקוב אחר רצף, לשאת תסכול, לתקן טעות ולסיים משימה. היא אינה תחליף למסגרת טיפולית מתאימה, אבל עבור חלק מהמתבגרים היא יוצרת דרך נגישה ובטוחה יותר לתרגל ויסות, בחירה והתמדה.
מתי פונים מיד לעזרה?
אם יש פגיעה עצמית, דיבור על מוות, תוכנית אובדנית, התנהגות מסכנת או חשש לסכנה מיידית, אין להישאר לבד ואין להמתין למפגש הבא. פנו למד"א בטלפון 101, למשטרה בטלפון 100, לחדר מיון או למוקד ער"ן בטלפון 1201, הפעיל 24 שעות ביממה.
מה אני מציעה, ומה לא
יש לי ניסיון בליווי רגשי של מתבגרים וצעירים המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי ועם מאפיינים של הפרעת אישיות גבולית. בעבודה שלי אני נעזרת בעקרונות מהגל השלישי של CBT, ובהם קשיבות, קבלה, ויסות רגשי ופעולה מכוונת ערכים.
אין לי הכשרת DBT מלאה, ואני לא מציעה תוכנית DBT מקיפה. אני גם לא מבצעת אבחון פסיכיאטרי ואיני רושמת תרופות. כאשר נדרשת מסגרת אינטנסיבית, הערכה אבחונית או עבודה של צוות רב-מקצועי, חשוב לי לומר זאת בבירור ולהפנות לגורם מתאים.
אם אתם מודאגים ממתבגר או ממתבגרת, אפשר ליצור קשר ולברר מהו הצעד הראשון המתאים. לא חייבים לדעת מראש מהי האבחנה כדי להתחיל להבין את הקושי ולבקש עזרה.